אנשי מכירות רבים משגרים פניות קרות בוואטסאפ ובמייל מתוך הנחה שכל עוד זה עסקי, הם מחוץ לחוק. זו טעות שעלולה לעלות ביוקר. סעיף 30א לחוק התקשורת חל רחב, והחשיפה היא 1,000 שקל על כל הודעה. הנה התמונה, בשפה פשוטה.
בקצרהחוק הספאם הוא סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), והוא אוסר לשלוח דבר פרסומת בלי הסכמה מפורשת מראש של הנמען. החוק חל על מייל, סמס, הודעות באפליקציות כמו וואטסאפ, שיחות טלפון אוטומטיות ופקס. החשיפה היא פיצוי של עד 1,000 שקל להודעה, בלי צורך להוכיח נזק. הנקודה שהכי מפתיעה אנשי מכירות B2B: אין פטור גורף לפניות עסקיות, ולכן פנייה קרה בוואטסאפ או בסמס היא הסיכון הגבוה ביותר. מייל קר גם נמצא תחת החוק. לינקדאין הוא בעל הסיכון המעשי הנמוך ביותר, כי הודעות בפלטפורמה נחשבות פחות ל-דבר פרסומת קלאסי, אבל הוא לא פטור מובטח. הכלל הבטוח: הסכמה מראש כשאפשר, וכשלא, להעדיף ערוצים ופורמטים בסיכון נמוך יותר. זה לא ייעוץ משפטי, ובמקרה גבולי כדאי להתייעץ עם עורך דין.
יש הנחה נפוצה בעולם המכירות: אם אני פונה לעסק, ולא לצרכן פרטי, חוק הספאם לא חל עליי. ההנחה הזאת שקטה, נוחה, ומסוכנת. סעיף 30א לחוק התקשורת רחב יותר ממה שרוב האנשים חושבים, והחשיפה הכספית אמיתית, 1,000 שקל על כל הודעה.
מה החוק בעצם אומר
הליבה פשוטה: אסור לשגר דבר פרסומת בלי הסכמה מפורשת מראש של הנמען. שלושה דברים חשובים כאן. ראשית, הפורמט לא משנה, החוק חל על מייל, סמס, וואטסאפ, שיחות אוטומטיות ופקס. שנית, נדרשת הסכמה מראש, לא הזדמנות להסיר את עצמך אחרי. שלישית, הפיצוי הוא עד 1,000 שקל להודעה, בלי הוכחת נזק. במסע פנייה לרשימה, זה מצטבר מהר.
הטעות של אנשי B2B
הנקודה שהכי מפתיעה: אין פטור גורף לפניות עסקיות. הרבה אנשי מכירות בטוחים שהם מוגנים כי הם פונים מעסק לעסק, אבל החוק מדבר על נמען, בלי חריג רחב וברור לעסקים. המשמעות המעשית, פנייה קרה עסקית כפופה לאותם כללים, וההנחה הבטוחה היא שאתם בתוך גבולות החוק, לא מחוצה להם.
מדרג הסיכון של הערוצים
לא כל הערוצים שווים. פנייה קרה בוואטסאפ ובסמס היא הסיכון הגבוה ביותר, כי אלה בדיוק הערוצים שהחוק נוקב בהם. מייל קר גם כפוף לחוק, אז הוא נשען על הסכמה קיימת או נעשה בזהירות ובנפחים קטנים. לינקדאין הוא בעל הסיכון המעשי הנמוך ביותר, כי הודעה אישית בפלטפורמה מקצועית נתפסת פחות כדבר פרסומת קלאסי. אבל שימו לב, נמוך אינו אפס, ולינקדאין הוא לא פטור מובטח.
ההנחה שפנייה עסקית פטורה מחוק הספאם היא ההנחה שהכי מהר מגיעה לתביעה. אין פטור גורף, יש רק סיכון מנוהל.
אז איך עושים אאוטבאונד נכון
הכלל הבטוח הוא הסכמה מראש כשאפשר. וכשאין הסכמה, בוחרים ערוצים בסיכון נמוך יותר, ומנסחים פנייה שהיא אישית ורלוונטית, לא דיוור פרסומי. פנייה בלינקדאין שמבקשת חיבור, או שאלה ממוקדת, רחוקה מדבר פרסומת קלאסי הרבה יותר מהודעת וואטסאפ שמציעה שירות. וחשוב לומר בכנות, זה לא ייעוץ משפטי, אלא כיוון מעשי. במקרה גבולי, שווה שיחה עם עורך דין שמתמחה בתחום.
בכלי המכירות החינמי שלנו, בחירת הערוצים כוללת את הערת §30א מובנית, כדי שהפלייבוק שתקבלו לא ימליץ לכם על ערוץ שמסכן אתכם.
שאלות ותשובות
- על מה חל חוק הספאם?
- סעיף 30א לחוק התקשורת אוסר לשגר דבר פרסומת בלי הסכמה מפורשת מראש. הוא חל על דואר אלקטרוני, מסרונים (סמס), הודעות באפליקציות למסרים מיידיים כמו וואטסאפ, שיחות ספאם אוטומטיות ופקס. הפורמט לא משנה, מה שקובע הוא שזה דבר פרסומת לנמען שלא הסכים.
- כמה זה עולה אם עוברים על החוק?
- החוק קובע פיצוי של עד 1,000 שקל להודעה, בלי צורך שהנמען יוכיח שנגרם לו נזק. במסע דיוור לרשימה גדולה, הסכום מצטבר במהירות, ולכן החשיפה אינה תיאורטית.
- יש פטור לפניות B2B?
- אין פטור גורף. הרבה אנשי מכירות מניחים שפנייה עסקית מותרת אוטומטית, וזו טעות. החוק מדבר על נמען, בלי חריג ברור וגורף לעסקים, ולכן ההנחה הבטוחה היא שפנייה קרה עסקית כפופה לאותם כללים. במקרה גבולי כדאי להתייעץ עם עורך דין.
- מה הכי מסוכן ומה הכי בטוח?
- הכי מסוכן: פנייה קרה בוואטסאפ ובסמס, כי אלה בדיוק הערוצים שהחוק מזכיר במפורש. מייל קר גם כפוף לחוק, אז הוא נשען על הסכמה או נעשה בזהירות. לינקדאין הוא בעל הסיכון המעשי הנמוך ביותר, כי הודעה בפלטפורמה מקצועית נתפסת אחרת, אבל הוא אינו פטור מובטח.
- אז איך עושים אאוטבאונד חוקי?
- הכלל הבטוח הוא הסכמה מראש כשאפשר, ובהיעדרה, לבחור ערוצים בסיכון נמוך יותר ולנסח פנייה שאינה דבר פרסומת קלאסי אלא פנייה אישית ורלוונטית, למשל בקשה לחיבור או שאלה. וכאמור, זה לא ייעוץ משפטי, אלא כיוון מעשי.
מאת רון קלי · HELIX.
רוצים לדבר על העסק שלכם?
שיחת היכרות של 30 דקות, בלי התחייבות. נבין מה צריך ונגיד בכנות אם ואיך נוכל לעזור.
לקביעת שיחה← לכל המאמרים
