עשו ניסוי קטן. פתחו את האתרים של חמישה מתחרים שלכם, וקראו את המשפט הראשי בכל אחד. סביר מאוד שתגלו שכולם מבטיחים כמעט אותו דבר, לפעמים באותן מילים ממש. קל לחשוב שזה אומר שהשוק פשוט יודע מה חשוב. האמת הפוכה: זה אומר שאף אחד לא מבדל, וזו בעיה של כולכם ביחד.

המשפט המשותף הוא סימפטום

כשכל השחקנים אומרים צוות מנוסה, שירות אישי, איכות בלי פשרות, המשפטים האלה מפסיקים להיות בידול והופכים לשפה של הקטגוריה. הלקוח שומע את אותו הדבר מכולם, ומכיוון שאין לו דרך להבדיל על בסיס ההבטחה, הוא נופל בחזרה לדבר היחיד שקל להשוות, המחיר. ככה מתחילה מלחמת מחירים, לא כי מישהו רצה, אלא כי לא נשארה ברירה.

מה פורטר אומר על זה

מודל חמשת הכוחות של Michael Porter נותן לתופעה הזאת שם ומבנה. כשחסמי הכניסה לענף נמוכים, כל אחד יכול להיכנס, וההיצע גדל. כשאין בידול אמיתי, כוח המיקוח עובר ללקוח, כי הוא יכול להחליף ספק בקלות. שני הכוחות האלה יחד שוחקים את הרווחיות של כל השחקנים. מלחמת המחירים היא לא באג, היא התוצאה הצפויה של מבנה שוק כזה.

אם אתם צועקים את אותו משפט כמו כולם, רק חזק יותר, אתם עדיין באותה מלחמה. היציאה היא לשנות את המשפט, לא את עוצמת הקול.

היציאה: נכס שקשה לחקות

הדרך החוצה היא לא להיות זול יותר באותו משחק, אלא לשנות את הצירים שעליהם משווים אתכם. זה דורש נכס אמיתי שקשה לחקות, כזה שעובר את מבחן VRINO, ומיצוב שכל כולו סובב סביבו. במקום להתחרות על מה שכולם מציעים, אתם מגדירים מחדש מה בכלל חשוב, סביב הדבר האחד שבו אתם באמת ייחודיים.

זה אומר לוותר, וזה בסדר

יש פה מחיר. יציאה מקומודיטיזציה כמעט תמיד דורשת להתמקד, לבחור קהל או צורך שבהם היתרון שלכם באמת שווה, ולוותר על שאר השוק. זה מרגיש מפחיד, כי מרגיש שמצמצמים. בפועל זה ההפך: בקבוצה צרה שבה אתם היחידים שמחזיקים את הצירוף הנכון, אתם מפסיקים להתחרות במחיר ומתחילים להתחרות בערך. עסק שמנסה לרצות את כולם נשאר לנצח באשכול הצפוף.

הכלי החינמי שלנו מריץ עליכם את פורטר, את מפת קבוצות האסטרטגיה ואת VRINO ביחד, ומראה לכם גם למה אתם תקועים בתוך האשכול, וגם על איזה נכס אפשר לבנות את היציאה.

מקורות

  1. Porter's Five Forces, ויקיפדיה