מייל קר הוא מסלול מכשולים. הוא צריך קודם להיפתח, אחר כך להיקרא מעבר לשורה הראשונה, ורק אז יש סיכוי שיענו עליו. בכל שלב נושרים רוב המיילים. אם מבינים מה הסיגנל שמעביר כל מסנן, אפשר לכתוב מייל שעובר את שלושתם, במקום למות בראשון.

המסנן הראשון: שורת הנושא

שורת הנושא קובעת אם בכלל פותחים. היא צריכה להיות קצרה, אישית, ובלי ריח של פרסומת. שורה שנשמעת כמו מייל אמיתי מאדם אחד לאדם אחר נפתחת הרבה יותר מכזו שנשמעת כמו קמפיין. הבטחות מוגזמות ומילים שמריחות מכירה עושות דבר כפול רע, גם מפעילות מסנני ספאם וגם מדליקות חשד אצל הנמען.

המסנן השני: השורה הראשונה

נפתח, יופי. עכשiו השורה הראשונה קובעת אם ממשיכים לקרוא. הטעות הכי נפוצה היא לפתוח בעצמכם, שמי, מהחברה, שעוזרת ל. הנמען לא מכיר אתכם ולא אכפת לו. שורה ראשונה טובה מדברת עליו, על מצב שהוא מזהה, על כאב שהוא חי. אם הוא מרגיש שאתם מבינים אותו, הוא ימשיך. אם זה עוד מייל שמדבר על עצמו, הוא סוגר.

המסנן השלישי: הגוף והבקשה

מי שהגיע עד הגוף, כמעט שכנעתם. עכשiו צריך לא לקלקל. הגוף צריך להיות קצר, ממוקד בכאב אחד, ולהסתיים בבקשה קלה. לא פגישה של שעה, אלא שאלה פשוטה או בקשה קטנה שקל לומר לה כן. ככל שהבקשה קטנה יותר, כך התגובה גבוהה יותר. מיילים קצרים, עם בקשה רכה, נענים הרבה יותר מארוכים ותובעניים.

מייל קר טוב לא מנסה לסגור עסקה. הוא מנסה להתחיל שיחה. הבקשה הכי חזקה היא הקטנה ביותר.

תמדדו תגובה, לא פתיחה

הרבה אנשים עדיין שופטים מיילים קרים לפי שיעור פתיחה, וזו טעות. הגנת הפרטיות של Apple Mail טוענת פיקסלים אוטומטית ומנפחת את המספר, כך שהוא כבר לא משקף התנהגות אמיתית. שיעור התגובה הוא המדד האמין, כי הוא דורש פעולה אנושית. אם אתם מכיילים לפי פתיחות, אתם מכיילים לפי רעש.

והחוק

חשוב לומר, מייל קר בישראל כפוף לחוק הספאם, סעיף 30א לחוק התקשורת, שדורש זהירות ובמקרים רבים הסכמה מראש. פנייה עסקית אינה פטורה אוטומטית. שווה להכיר את הכללים לפני שיוצאים למסע דיוור, ולנסח פנייה אישית ורלוונטית ולא דיוור פרסומי המוני. בכלי המכירות החינמי שלנו, גרסת המייל בנויה קצרה, ממוקדת, ורכה בבקשה, בדיוק לפי ההיגיון הזה.

מקורות

  1. Cold Email Benchmarks by Industry, Cleverly
  2. Belkins, B2B Cold Email Response Rates